Vayedaber

Simple Havroutah

Guittine

Daf 38b

וְכָפוּ אֶת רַבָּהּ וַעֲשָׂאָהּ בַּת חוֹרִין וְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מִנְהַג הֶפְקֵר נָהֲגוּ בָּהּ

Traduction

and the court forced her master to emancipate her, and he made her a free woman. And Rav Naḥman bar Yitzḥak said in explanation of why they forced him to do this: They took liberties with her, i.e., people engaged in sexual intercourse with her freely. This demonstrates that it is permitted to free a slave to prevent people from violating prohibitions.

Rachi non traduit

וכפו את רבה. מפני שלא היתה ראויה לא לעבד ולא לבן חורין:

ואמר רב נחמן. לאו משום דאיתתא מיפקדה אפריה ורביה אלא מתוך שלא היתה ראויה לא היתה מיוחדת לאיש והיו נוהגין בה הפקר בזנות:

הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם לָא לְעֶבֶד חַזְיָא וְלָא לְבֶן חוֹרִין חַזְיָא הָכָא אֶפְשָׁר דִּמְיַחֵד לַהּ לְעַבְדֵּיהּ וּמְנַטַּר לַהּ

Traduction

The Gemara rejects this proof: How can these cases be compared? There, in the case of a half-maidservant half-free woman, she is not fit for marrying a slave and she is not fit for marrying a freeman. This is why she is available to all, and the only way to solve this problem is to emancipate her. Here, in the case of the maidservant, it is possible for the master to assign her to marry his slave, and that slave will guard her from people who wish to be promiscuous with her. Therefore, it is not necessary to emancipate her.

גּוּפָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כָּל הַמְשַׁחְרֵר עַבְדּוֹ עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר לְעוֹלָם בָּהֶם תַּעֲבוֹדוּ

Traduction

§ The Gemara returns to discussing the matter itself cited above. Rav Yehuda says that Shmuel says: Anyone who emancipates his slave violates a positive mitzva, as it is stated: ''Of them may you take your bondmen forever'' (Leviticus 25:46). This is a positive mitzva requiring that one subjugate slaves their entire lives. Therefore, it is prohibited to emancipate them.

מֵיתִיבִי מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁנִּכְנַס בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא מָצָא עֲשָׂרָה וְשִׁחְרֵר עַבְדּוֹ וְהִשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה מִצְוָה שָׁאנֵי

Traduction

The Gemara raises an objection from a baraita: There was an incident involving Rabbi Eliezer, who entered a synagogue to pray, and he did not find a quorum of ten men, and he emancipated his slave and had him complete a quorum of ten. This demonstrates that one is permitted to emancipate his slave. The Gemara answers: Freeing a slave to enable the performance of a mitzva, e.g., completing a quorum, is different. This does not demonstrate that in general one is permitted to emancipate his slave.

תָּנוּ רַבָּנַן לְעוֹלָם בָּהֶם תַּעֲבוֹדוּ רְשׁוּת דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חוֹבָה וְדִילְמָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר לַהּ כְּמַאן דְּאָמַר רְשׁוּת

Traduction

The Gemara raises an objection from a baraita to the proof citing the incident involving Rabbi Eliezer: The Sages taught: ''Of them may you take your bondmen forever,'' is optional; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: It is an obligation. The Gemara now explains the Gemara’s objection: But perhaps Rabbi Eliezer holds in accordance with the opinion of the one who says that it is optional. Therefore, the incident involving Rabbi Eliezer cannot serve as a proof that even those who hold that it is prohibited to free a slave would hold that it is permitted to free a slave to enable the performance of a mitzva.

Rachi non traduit

רשות. משום דכתיב (דברים כ':ט''ז) בשבעה אומות לא תחיה כל נשמה איצטריך למיכתב מבני התושבים לעולם בהם תעבודו להתיר אחד משאר אומות הבא על הכנענית שהיא משבעה אומות והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד והכי מפרש לה בהמקנא:

ודלמא ר' אליעזר סבר לה. כר' ישמעאל ומאי דוחקיה לשנויי לעיל מצוה שאני:

לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּתַנְיָא בְּהֶדְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר חוֹבָה

Traduction

The Gemara answers: It cannot enter your mind to say that Rabbi Eliezer holds that enslaving them permanently is optional, as it is taught explicitly in a baraita that Rabbi Eliezer says: ''Of them may you take your bondmen forever'' is an obligation.

אָמַר רַבָּה בְּהָנֵי תְּלָת מִילֵּי נָחֲתִי בַּעֲלֵי בָתִּים מִנִּכְסֵיהוֹן דְּמַפְּקִי עַבְדַיְיהוּ לְחֵירוּתָא וּדְסָיְירִי נִכְסַיְיהוּ בְּשַׁבְּתָא וּדְקָבְעִי סְעוּדְתַּיְיהוּ בְּשַׁבְּתָא בְּעִידָּן בֵּי מִדְרְשָׁא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם אַחַת קָבְעָה סְעוּדָּתָהּ בְּשַׁבָּת וְאַחַת קָבְעָה סְעוּדָּתָהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּשְׁתֵּיהֶן נֶעְקְרוּ

Traduction

In connection with this issue, Rabba said: With these three matters homeowners become impoverished: That they emancipate their slaves; and that they inspect their property on Shabbat; and that they set their meals on Shabbat at the time of the sermon in the study hall, so that they miss it, as Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: There were two families in Jerusalem, one that set its meal on Shabbat and one that set its meal on the eve of Shabbat, and both of them were uprooted. One family was uprooted because they caused the suspension of Torah study, and the other was uprooted because by eating their meal on Shabbat eve, they did not properly distinguish between Shabbat and Shabbat eve.

Rachi non traduit

דמפקי עבדייהו לחירות. ועברי בעשה:

מסיירי נכסייהו. שדותיהם מסתכלין בשבת לידע מה הן צריכין:

בעידן בי מדרשא. כשהחכם דורש דרשות לרבים בשבת והם יושבין בסעודה והיה להם להקדים או לאחר:

בערב שבת. בלילי שבת ואין כאן כבוד שבת דקיימא לן כבוד יום קודם לכבוד לילה והם היו מתכוונים בשביל ביטול בית המדרש ואיכא דמפרשי בערב שבת ממש וכן בכל יום מרוב עושר אבל בהא מיהא איכא איסורא שיכנס לשבת כשהוא שבע בלא תאוה:

אָמַר רַבָּה אָמַר רַב הַמַּקְדִּישׁ עַבְדּוֹ יָצָא לְחֵירוּת מַאי טַעְמָא גּוּפֵיהּ לָא קַדִּישׁ לִדְמֵי לָא קָאָמַר דְּלֶיהְוֵי עַם קָדוֹשׁ קָאָמַר

Traduction

§ Rabba says that Rav says: With regard to one who consecrates his slave, the slave is emancipated. The Gemara explains: What is the reason for this? He did not consecrate the slave himself, as the slave cannot become consecrated to be an offering. If you say that it is only with regard to his monetary value that he is consecrated, i.e., the owner pledges to give the value of his slave to the Temple, his owner did not say this. Therefore, it must be that he said that this slave should be a member of the sacred nation, meaning that the slave should be emancipated and become a Jew.

Rachi non traduit

גופיה לא קדיש. שאינו ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית:

לדמי לא קאמר. היה לו לומר דמי עבדי עלי:

דליהוי עם קדוש. ישראל גמור דכתיב בהו כי עם קדוש אתה (דברים י''ד:ב') ולא דמי למקדיש בהמה טמאה דהתם כיון דליכא למימר בה דתיהוי עם קדוש קאמר על כרחך לדמי קאמר ואע''ג דלא קאמר דמיה עלי הכי קאמר הרי היא קדושה לימכר אבל הכא דשייכא בגופיה לשון קדושה לא אמרינן לדמי קאמר:

Tossefoth non traduit

גופיה לא קדיש. פי' בקונט' שאינו ראוי למזבח ולא לבד''ה לדמי לא קאמר דהיה לו לומר דמי עבדי עלי ולא דמי למקדיש בהמה טמאה דהתם כיון דליכא למימר למיהוי עם קדוש קאמר ע''כ לדמי קאמר אע''ג דלא אמר דמיה עלי הרי היא קדושה לימכר קאמר אבל הכא דשייכא בגופיה לשון קדושה לא אמרינן דלדמי קאמר ואם תאמר ואמאי לא קאמר נמי קדוש לימכר לא קאמר כיון דמילתא אחריתא היא וי''ל כדפירש בקונטרס בסמוך דאפי' אמר כן בהדיא שיהא קדוש לימכר יצא לחירות מידי דהוה אמתפיס תמימים לבדק הבית דאין יוצאין מידי מזבח לעולם ולהכי לא מוקי ההיא דאין הגזברין כגון דאמר שיהו קדושין לדמיהן ומיהו קשה דאי מדמינן למתפיס תמימים נימא דאף על פי שהעבד יצא לחירות צריך לפדייה ויפלו דמיו לבדק הבית כמו במתפיס תמימים שתימכר לצורכי מזבח כדאמרי' בהמנחות והנסכים (מנחות קא.) כשהן נפדין אין נפדין אלא למזבח והדמים הם לבדק הבית כדאמר בפרק קמא דתמורה (דף ו.) דאף על פי שהוא בלא תעשה מה שעשה עשוי ולכאורה משמע דליהוי עם קדוש קאמר ואינו נותן שום דמים להקדש ועוד מאי קפריך מאך כל חרם דהתם דאמר בלשון חרם לא שייך לומר דלמיהוי עם קדוש קאמר ועוד כי משני דאמר לדמי והיינו לפירוש הקונטרס דאמר דמי עבדי ושפחתי עלי דאם הקדישם לדמים יצאו לחירות ואם כן מאי איריא עבדיו ושפחותיו אפילו דחברו נמי ועוד מאי שנא כנענים אפילו עבדיו ושפחותיו העברים נמי ונראה לפרש גופיה לא קדיש פי' ליאסר בהנאה כמו בהמה טמאה שמועלין בה וכן בקרקע אם עקר ממנו חוליא ואפילו במחובר איסורא מיהא איכא לדמי לא קאמר שיהא גופיה קדוש לימכר והשתא פריך שפיר מכל חרם דמיתפסא בהון קדושה ליאסר בהנאה כמו מחרים שאר נכסים ומשני דאמר לדמי שיהיו לימכר ולא מיירי במקדיש בלשון חרם והשתא ניחא דדוקא עבדיו ושפחותיו הכנענים ופריך אידך נמי דאמר לדמי ומשני אי הכי גזברין מאי עבידתייהו דאותו שהקדישו לדמיו הוא יפדנו ויהיה שלו:

וְרַב יוֹסֵף אָמַר רַב הַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ יָצָא לְחֵירוּת מַאן דְּאָמַר מַקְדִּישׁ כָּל שֶׁכֵּן מַפְקִיר מַאן דְּאָמַר מַפְקִיר אֲבָל מַקְדִּישׁ לָא דִּלְמָא לִדְמֵי קָאָמַר

Traduction

And Rav Yosef says that Rav says: With regard to one who renounces ownership of his slave, the slave is emancipated. The Gemara points out: According to the one who says that one who consecrates his slave emancipates him, this is all the more so with regard to one who renounces ownership. But according to the one who says that one who renounces ownership of his slave emancipates his slave holds that this is the halakha only if one renounces ownership of his slave; but one who consecrates his slave does not emancipate him, as perhaps when he consecrated his slave he said that his slave is consecrated with regard to his monetary value, he should be sold and the profit donated toward the Temple maintenance.

אִיבַּעְיָא לְהוּ צָרִיךְ גֵּט שִׁיחְרוּר אוֹ לֹא צָרִיךְ תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה יָצָא לְחֵירוּת וְצָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר

Traduction

A dilemma was raised before the Sages: In both of these cases, where the slave is emancipated after his owner renounces his ownership of him or consecrates him, does the slave require a bill of manumission, or does he not require a bill of manumission? The Gemara suggests a proof to resolve this dilemma: Come and hear that which Rav Ḥiyya bar Avin says that Rav says: In both this case, where one consecrates his slave, and that case, where one renounces ownership of his slave, the slave is emancipated but nevertheless requires a bill of manumission.

Rachi non traduit

צריך גט שיחרור. מקדיש ומפקיר:

אחד זה ואחד זה. מקדיש ומפקיר:

אָמַר רַבָּה וּמוֹתְבִינַן אַשְּׁמַעְתִּין הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן עֲבָדִים אֵין הַגִּזְבָּרִין רַשָּׁאִין לְהוֹצִיאָן לְחֵירוּת אֲבָל מוֹכְרִין אוֹתָן לַאֲחֵרִים וַאֲחֵרִים מוֹצִיאִין אוֹתָן לְחֵירוּת רַבִּי אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי אַף הוּא נוֹתֵן דְּמֵי עַצְמוֹ וְיוֹצֵא מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹכְרוֹ לוֹ מַתְנִיתָא קָא רָמֵית עֲלֵיהּ דְּרַב רַב תַּנָּא הוּא וּפָלֵיג

Traduction

Rabba said: And we raise an objection from a baraita to our halakha that Rav said that one who consecrates his slave emancipates him: With regard to one who consecrates all his possessions, and among them were slaves, the Temple treasurers are not allowed to emancipate them. However, they may sell the slaves to others, and these others may emancipate them. Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that even the slave himself can give his own monetary value and is emancipated, due to the fact that it is as if the Temple treasurer sold him to himself. This demonstrates that the act of consecrating one’s slave does not emancipate him. The Gemara rejects this argument: Do you raise an objection to Rav from a baraita? Rav himself is a tanna, and, as such, has the authority to dispute the determination in the baraita.

Rachi non traduit

ומותבינן אשמעתין. אשמועת עצמינו:

אין הגזברין רשאין להוציאן לחירות. ואפי' לקבל מיד העבד פדיונו דקיימא לן (קידושין כג:) עבד קונה את עצמו בכסף אם נתנו לו על מנת שאין לרבו רשות בו פודה בו את עצמו מיד בעליו והני גזברין אין רשאין לכך שאין גופן קנוי להקדש שלא הקדישן אלא לדמן וזו דרך שחרור הוא ולא דרך מכירה אבל מוכרין אותן לאחרים והדמים להקדש ואותן אחרים מוציאין אותם לחירות אם ירצו:

אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא. אם ימצא אדם שיהא נותן לו כסף על מנת שאין לבעליו רשות בו:

מפני שהוא כמוכרו. הגזבר לו לעצמו כשם שהוא יכול למכור לאחרים ובלבד שיתנם דרך מקח וממכר ולא דרך פדיון אלמא המקדיש עבד קדוש לדמיו:

Tossefoth non traduit

אין הגזברין רשאין להוציא אותן לחירות. וכן אמר בפרק הנזקין (לקמן גיטין נב.) גבי יתומין דאין האפוטרופסין רשאין להוציא אותן לחירות אבל מוכרין אותן לאחרים כו' ונראה דהיינו טעמא דאסור דרך שיחרור דסברי דקא מזלזלי בנכסי יתומים והקדש אבל דרך מכירה ידעי כולי עלמא שמוכרין אותן בשויין:

תָּא שְׁמַע אַךְ כָּל חֵרֶם וְגוֹ' מֵאָדָם אֵלּוּ עֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּאָמַר לִדְמֵי

Traduction

The Gemara raises another objection from a baraita to the opinion of Rav: Come and hear: ''Notwithstanding, no dedicated thing that a man may dedicate to the Lord from all that he has, whether of man or beast, or of the field of his possession, shall be sold or redeemed'' (Leviticus 27:28). The Sages interpret the verse as follows: ''Of man''; these are his Canaanite slaves and maidservants. This demonstrates that one may consecrate his slaves and they are not emancipated as a result. The Gemara answers: With what are we dealing here? This is referring to a case where the master said explicitly that he is consecrating them with regard to their monetary value.

Rachi non traduit

אך כל חרם אשר יחרים איש לה' מכל אשר לו מאדם וגו' אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים. שאם הקדישן מקודשים לבדק הבית וכיון דיליף טעמא מקרא קשיא לרב:

דאמר לדמי. דמיו עלי להקדש ולא הזכיר עליו שם קדושה:

אִי הָכִי אִידַּךְ נָמֵי דְּאָמַר לִדְמֵי

Traduction

The Gemara asks: If that is so, then why not say that the other baraita quoted above is also referring to a case where one said explicitly that the slave is consecrated with regard to his monetary value? Why is it necessary to answer that Rav disagrees with that baraita?

Rachi non traduit

אי הכי אידך נמי. אמאי אוקמת דפליג אדרב תרצה נמי דאמר לדמי:

אִי הָכִי אֵין הַגִּזְבָּרִים רַשָּׁאִין לְהוֹצִיאָן לְחֵירוּת גִּזְבָּרִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ

Traduction

The Gemara answers: If that is so, that the baraita is referring to one who said that the slaves are consecrated only with regard to their monetary value, then why does the baraita state that the Temple treasurers [gizbarim] are not allowed to emancipate them. The Temple treasurers; what are they doing in this discussion? They would never be able to emancipate the slaves, as the slaves were never actually consecrated.

Rachi non traduit

גזברין מאי עבידתייהו. מה רשות יש להן בעבד הלא אין להן על הבעלים אלא מעות ואי קשיא לוקמה כגון דאמר הרי הוא קדוש לדמיו דעכשיו הוא קדוש לימכר ורשותו עליו למכור וכמקדיש קרקע ובהמה טמאה תריץ דכיון דשייך בגופו לשון קדושה דעם קדוש כי אמר הרי הוא קדוש לדמיו חיילה אגופו למיהוי בן חורין כדקיי''ל במתפיס תמימים לבדק הבית דאין יוצאין מידי מזבח בכריתות ובתמורה (דף לג) הלכך על כרחך מתני' פליגא למימר דכי אמר הרי הוא קדוש לא לשון עם קדוש הוי אלא לשון הקדש לימכר בדמיו:

וְתוּ אֲבָל מוֹכְרִין אוֹתָן לַאֲחֵרִים וַאֲחֵרִים מוֹצִיאִין אוֹתָן לְחֵירוּת אֲחֵרִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ וְתוּ רַבִּי אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי אַף הוּא נוֹתֵן דְּמֵי עַצְמוֹ וְיוֹצֵא מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹכְרוֹ לוֹ וְאִי לִדְמֵי מַאי מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹכְרוֹ לוֹ

Traduction

And furthermore, the baraita states: However, they may sell the slaves to others, and these others may emancipate them. Others; what are they doing in this discussion? They also should not be able to emancipate the slaves. And furthermore, the baraita states: Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that even the slave himself can give his own monetary value and is emancipated, due to the fact that it is as if the Temple treasurer sold him to himself. And if the slave was consecrated only with regard to his monetary value, what is the meaning of: Due to the fact that it is as if the Temple treasurer sold him to himself? The baraita makes sense only according to the opinion that one who consecrates a slave consecrates the slave himself, and since there is nothing for the Temple to do with the slave, he must be redeemed and the money used in his place. Therefore, the baraita contradicts Rav’s opinion.

תָּא שְׁמַע הַמַּקְדִּישׁ עַבְדּוֹ עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל שֶׁלֹּא הִקְדִּישׁ אֶלָּא דָּמָיו

Traduction

The Gemara raises another objection to Rav’s opinion from a baraita: Come and hear: In a case of one who consecrates his slave, the slave works and is sustained as compensation for his labor, as the master consecrated only his monetary value and donates that sum to the Temple treasury. This demonstrates that the slave does not become consecrated, as he may still work for the master, and he is also not emancipated.

Rachi non traduit

עושה. העבד:

ואוכל. ואין מעשה ידיו הקדש:

שלא הקדיש אלא דמיו. ולא אמר אלא הרי הוא הקדש לדמיו והוי כקרקע ובהמה טמאה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source